יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְחַנֵּךְ אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר וְהַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, בְּדֶרֶךְ שֶׁתַּתְאִים לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנַּשְׂכִּיל לָרֶדֶת
המברך אומר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב השומעים עונים: אָמֵן. מִי שֶׁגְּמַלְּךָ כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב
נכתב על-ידי רבי אליהו הכהן מאיזמיר, 'שבט מוסר", פרק כד יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי,מלך רחמן ומרחם. כשם שהצלתני מהצרה הזאת ומן הסכנה
תפילה זו, "ועננו בורא עולם" נוהגים האשכנזים לומר בתפילת שמונה-עשרה, בברכת "שומע תפילה" בזמן עצירת גשמים. אולם, אפשר לאמרה בכל עת ובכל זמן. אז אנא,
אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ. הָגֵן עָלֶֽיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּֽךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶֽיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶֽׁיהָ, שָׂרֶֽיהָ
וידוי קצר – אשמנו אַשַׁמְנוּ – הודינו באשמה, עשינו מעשים רעים. בָּגַדְנוּ – לא שמרנו אמונים, מעלנו באמון. גָּזַלְנוּ – לקחנו שלא כדין, פגענו בזולת.
פרק א' א אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם
א זְכֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ אוֹי הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים אוֹי בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן
ברכת הזן בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּבְטוּבוֹ
