א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהוָֽה: ב אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֪ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אָ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי: ג אִם-עֲוֹנ֥וֹת תִּשְׁמָר-יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד: ד כִּֽי-עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן
רבונו של עולם, הריני באה לפניך בשמחה רבה על שהחייתני וקימתני והגעתני לזמן הזה. מה נכבד היום הזה בעיני אשר בו אני נכנסת בגדר בת
לבנות יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה. לבנים יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. יְבָרֶכְך ה' וְיִשְׁמְרֶך. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְחַנֵּךְ אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר וְהַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, בְּדֶרֶךְ שֶׁתַּתְאִים לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנַּשְׂכִּיל לָרֶדֶת
המברך אומר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב השומעים עונים: אָמֵן. מִי שֶׁגְּמַלְּךָ כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב
נכתב על-ידי רבי אליהו הכהן מאיזמיר, 'שבט מוסר", פרק כד יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי,מלך רחמן ומרחם. כשם שהצלתני מהצרה הזאת ומן הסכנה
תפילה זו, "ועננו בורא עולם" נוהגים האשכנזים לומר בתפילת שמונה-עשרה, בברכת "שומע תפילה" בזמן עצירת גשמים. אולם, אפשר לאמרה בכל עת ובכל זמן. אז אנא,
אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ. הָגֵן עָלֶֽיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּֽךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶֽיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶֽׁיהָ, שָׂרֶֽיהָ
וידוי קצר – אשמנו אַשַׁמְנוּ – הודינו באשמה, עשינו מעשים רעים. בָּגַדְנוּ – לא שמרנו אמונים, מעלנו באמון. גָּזַלְנוּ – לקחנו שלא כדין, פגענו בזולת.
פרק א' א אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם
